החלטה בתיק בש"פ 7754/10

           לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' פרקש) במ"ת 253-08-10 מיום 21.9.2010, במסגרתה הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

העובדות לפי כתב האישום

1.        לבית המשפט המחוזי מרכז הוגש כתב אישום כנגד העורר המייחס לו עבירת התעללות בחסר ישע לפי סעיף 368ג לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

           לפי כתב האישום, העורר הינו עובד זר שטיפל בקשיש סיעודי בביתו של הקשיש בירושלים. ביום 23.7.2010 בשעת בוקר האכיל העורר את הקשיש, ומשמיאן הקשיש לאכול החל העורר להחדיר בעוצמה את האוכל באמצעות כף לפיו של הקשיש תוך שגרם לו כאב. העורר כעס על הקשיש והכהו בפניו באמצעות ידו וגרם לו מכאוב. לאחר מכן, שב העורר להחדיר בעוצמה רבה את האוכל באמצעות כף לפיו של הקשיש תוך גרימת כאב. בהמשך, תפס העורר את הקשיש בכתפו, טלטל את גופו ומיד לאחר מכן אחז בעורפו וטלטל את ראשו. העורר נעמד מאחורי הקשיש, שהיה ישוב על כיסא גלגלים, ודחף את גבו של הקשיש קדימה. בסמוך לאחר מכן, כשמיאן הקשיש לסיים את האוכל, סטר לו העורר בעוצמה על פיו ועל לחיו. לאחר מכן החל העורר לנקות את חזהו ואת פיו של הקשיש באמצעות מגבת מטבח. בשלב זה, כפי שעולה מכתב האישום, תפס העורר בסנטרו של הקשיש באמצעות המגבת וניענע את הסנטר בכוח. בהמשך היום, סמוך לשעה 10:30, לקח העורר סירופ שרקח עבור הקשיש והחדירו בעוצמה באמצעות כף לפיו של הקשיש תוך גרימת כאב. משראה העורר את הקשיש התשוש נרדם, הכה העורר באמצעות ידו בסנטרו של הקשיש. לפי כתב האישום, ביום 26.7.2010, סמוך לשעה 13:50, האכיל העורר את הקשיש, וכאשר הקשיש התקשה לאכול, הכהו העורר בעוצמה באמצעות כף על אפו וגרם לו לכאב רב ולשטף דם באפו. לאחר מכן, הרים הקשיש את ידיו והעורר בתגובה הכה בעוצמה רבה באמצעות כפות ידיו על ידיו של הקשיש תוך גרימת כאב. סמוך לאחר מכן, תפס העורר את הקשיש בצווארו ומשך אותו בכוח לעברו. כן עולה מכתב האישום כי במהלך הימים המתוארים טיפל העורר בקשיש כשהוא נוהג כלפיו בתוקפנות ובכוח.

2.        במקביל להגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. במסגרת בקשה זו טענה כי קיימות בידיה ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר בכתב האישום וביניהן סרטי וידאו המתעדים את האירועים. לטענת המשיבה, המעשים המיוחסים לו בכתב האישום מקימים נגדו עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). כן טענה המשיבה כי העורר הינו עובד זר אזרח סרי-לנקה, ללא עוגן בישראל, אשר התגורר עובר למעצרו בבית הקשיש, ונוכח נסיבות אלה קמה נגדו גם עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים.

החלטת בית המשפט המחוזי

3.        ביום 5.8.2010 קיים בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' פרקש) דיון בעניינו של העורר. בית המשפט המחוזי ציין כי בא כוח העורר הסכים כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירה המיוחסת לעורר בכתב האישום, אך טען כי הוא סבור שעוצמן נמוכה וזאת לאור רמת האלימות הנמוכה, לשיטתו, שהופעלה כלפי הקשיש. בדיון זה הורה בית המשפט המחוזי על קבלת תסקיר בעניינו של העורר, ובדיון נוסף שנערך ביום 15.9.2010 הורה על קבלת תסקיר משלים על מנת לאפשר לשירות המבחן להתרשם מהמפקחים שהציע העורר במסגרת בחינת חלופת מעצר.

4.        ביום 21.9.2010 קיים בית המשפט המחוזי דיון נוסף בעניינו של העורר. ביחס לעילת המעצר קבע בית המשפט המחוזי כי נובעת מסוכנות מהעורר, אם כי ציין שהצדדים מסכימים כי מדובר במסוכנות נמוכה יחסית, שכן המעשים המיוחסים לעורר בוצעו כלפי הקשיש בלבד, ואין כל עדות כי נובעת מהעורר מסוכנות כלפי אחרים. נוכח זאת קבע בית המשפט המחוזי כי העילה המרכזית למעצר הינה החשש כי העורר יימלט מן הדין בהיותו אזרח זר שהגיע לישראל על מנת לפרנס את עצמו ואת משפחתו. באשר לתסקיר שהוגש בעניינו של העורר ציין בית המשפט המחוזי כי שירות המבחן העריך שקיים סיכון בינוני להישנות התנהגות פוגעת כלפי קשישים בהם הוא עשוי לטפל בהמשך, וכי בנוסף קיים חשש גבוה לשיבוש הליכי משפט ולעזיבתו את הארץ מכיוון שמשפחתו מתגוררת בסרי-לנקה.  בית המשפט המחוזי ציין כי העורר הציע כי ישהה במעצר בית בדירה בה הוא מתגורר בסופי שבוע באזור שוק מחנה יהודה בירושלים, תחת פיקוח תמידי ורצוף של שותפיו לדירה, וכן יפקיד את דרכונו. כן ציין בית המשפט המחוזי כי מאחר ותחילה לא הומצאו שמות המפקחים המוצעים נמנע שירות המבחן מליתן המלצה לשחרר לחלופת מעצר. בדיון נוסף שהתקיים התברר כי אין בידי העורר והמפקחים להפקיד סכום כספי להבטחת מילוי תנאי חלופת המעצר, ומכל מקום המפקחים לא יצרו קשר עם שירות המבחן, ועל כן לא ניתנה בתסקיר המשלים כל המלצה לחלופת מעצר. בית המשפט המחוזי ציין כי בדיון שנערך לפניו הציע העורר כי בנוסף להפקדת דרכונו יוטל עליו איזוק אלקטרוני, אולם בא כוח המשיבה התנגד לכך מאחר שלטענתו בנוסף לחשש הגבוה כי העורר יימלט, קיימת בעיה בהפעלת האיזוק מטעם החברה המיישמת מאחר שנציגיה מאחרים להגיע למקום חלופת המעצר כאשר מתבצעת הפרה של האיזוק.

5.        בית המשפט המחוזי קבע כי אין להיעתר לבקשת העורר, שכן גם אם היה מוכן לקבל את כל תנאי חלופת המעצר המוצעת במלואם (מעצר בית מלא באיזוק אלקטרוני; פיקוח של חמישה מפקחים; הפקדת דרכון העורר ואף דרכוני המפקחים) הרי שעדיין לא מולא התנאי של הפקדה כספית, שלדעתו הינו תנאי ראשון במעלה לשם הקטנת החשש להימלטות העורר. בית המשפט המחוזי הוסיף כי אם כל אחד מהמפקחים יהיה נכון להפקיד סך של 10,000 ש"ח בקופת בית המשפט, וסכום דומה יופקד על ידי העורר, סכום אשר לדעתו משמעותי עבורם, אז יהיה נכון לשקול ולבחון מחדש את האפשרות של חלופת מעצר. מכיוון שבא כוח העורר ציין בפני בית המשפט המחוזי כי אין בידי העורר והמפקחים את הסכום האמור, קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום להיעתר לחלופת המעצר ועל כן הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

נימוקי הערר

6.        העורר טוען - באמצעות בא כוחו, עו"ד מחמד ענאבסה - כי שגה בית המשפט המחוזי עת לא התחשב כראוי בנסיבותיו האישית של העורר, לרבות יכולת ההפקדה הכספית, ועצר אותו עד תום ההליכים רק בשל העובדה כי לו ולמפקחיו לא היה סך של 60,000 ש"ח להפקיד בקופת בית המשפט.

7.        העורר טוען כי הוא אדם נורמטיבי ביסודו, ללא עבר פלילי, וכי הינו נשוי ואב לשני ילדים בני 7 ו-11, אשר הגיע לישראל במטרה לפרנס את משפחתו שמצבה הכלכלי קשה. לטענת העורר, מאז שהגיע לארץ בשנת 2008 עבד כמטפל בקשישים ומעולם לא הוגשה נגדו כל תלונה, למעט בהליך זה. לטענת העורר, הוא כיבד את הקשיש והאלימות המתוארת בכתב האישום לא בוצעה לכאורה מתוך כוונה, אלא בוצעה לכאורה בעת האכלת הקשיש ולא בכדי. זאת, משום שלטענתו קיבל מבני משפחת הקשיש הוראות לפיהן עליו להאכיל אותו כראוי, ולהקפיד שישתה מדי שעה.

8.        כן טוען העורר כי בתנאים שהוצעו על ידו, אשר פורטו לעיל, יש כדי לאיין את החשש מהימלטותו ולהבטיח את מטרת המעצר. לטענתו, תימוכין לכך ניתן למצוא בתסקיר שירות המבחן שלפיו ניתן להבטיח את מטרת המעצר על ידי הפקדת דרכונו ועל ידי פיקוח אנושי עליו. נוכח זאת טוען העורר כי לא היה מקום להתנות את שחרורו בהפקדה כספית גבוהה שאין ביכולתו לעמוד בה. לעניין זה טוען העורר כי בעת קביעת תנאי שחרור יש לערוך איזון כך שמחד התנאים יהיו כאלו שביכולתם להבטיח את מטרת המעצר, ומאידך תנאים שהעורר יוכל לעמוד בהם. העורר טוען כי הטלת סכום הפקדה בסך 60,000 ש"ח הינו תנאי מכביד יתר על המידה, בהתחשב בכך שהוא עובד זר ובהתייחס לנסיבותיו האישיות ולמצבו הכלכלי. עדות לכך לטענתו היא העובדה כי הוא שוהה במעצר מזה שלושה חודשים אך ורק מאחר שאינו יכול לעמוד בנטל תשלום סכום זה. כן טוען בא כוח העורר כי תנאי המעצר קשים למרשו, גם בהיותו אזרח זר שלא מבין את השפה העברית ואשר מנהגי המקום זרים לו וגם מכיוון שלטענתו העורר סובל מאלימות, מאיומים ומהתנכלות בעת מעצרו.

9.        בנוסף, העורר טוען כי עקב נסיבותיו האישיות, נסיבות המקרה, מצבו הכלכלי והיותו אדם נורמטיבי ללא עבר פלילי חשש ההימלטות אינו גבוה דווקא. לטענתו, הוא קשור לישראל, וכך גם המפקחים שהוצעו במסגרת חלופת המעצר, לפחות מבחינה תעסוקתית וכלכלית, דבר המפחית אף הוא את הסיכוי להימלטותו.

10.      נוכח כל האמור לעיל מבקש העורר כי בית משפט זה יורה על שחרורו בתנאים מגבילים שכוללים מעצר בית מלא באיזוק אלקטרוני, ערבות עצמית וערבות צד ג' של חמישה מחבריו.

תגובת המשיבה

11.      המשיבה טוענת - באמצעות באת כוחה, עו"ד בת עמי ברוט - כי נוכח המסוכנות הנובעת מהעורר ונוכח החשש להימלטותו מן הארץ ולשיבוש הליכי משפט, אין מקום לשחררו לחלופת מעצר. לפי המשיבה החשש להימלטותו של העורר נובע מהיותו עובד זר אשר משפחתו מתגוררת מחוץ לארץ, אך גם נוכח תלונותיו לגבי תנאי מעצרו והקושי והבדידות שהוא חווה לטענתו בעת מעצרו. נוכח כל זאת טוענת המשיבה כי אם יורשע ויושת עליו עונש מאסר הוא עלול להימלט מאימת הדין.

כן טוענת המשיבה כי שירות המבחן גם העריך כי נובעת מהעורר מסוכנות בינונית כלפי אנשים אחרים בהם הוא עשוי לטפל בעתיד.

12.      כן טוענת המשיבה כי מחומר הראיות עולה שמדובר באירוע חמור, בו ניצל לכאורה העורר את מצבו של הקשיש חסר הישע. כן טוענת באת כוח המשיבה כי המעשים המתוארים בכתב האישום לא בוצעו לכאורה לצורך הטיפול בקשיש ובמסגרתו, וכי מדובר בהתפרצויות כעס ואלימות שאינן חלק מהטיפול בקשיש. כמו כן, טוענת המשיבה כי מצבו של הקשיש התדרדר בעקבות מעשיו של העורר, כי תפקודו ירד וכי על גופו נמצאו המטומות. לטענת המשיבה, עד שאומת העורר עם סרטי הווידאו בהם תועדו האירועים המתוארים בכתב האישום, הציג העורר כלפי בני משפחת הקשיש מצג לפיו הוא מטפל בקשיש במסירות ללא דופי.